Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 48b

וְכִי מִכָּאן אַתָּה לָמֵד וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעוֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת הָא לְמָה יָצָא לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם שֶׁאִם לֹא שְׁחָטָהּ בַּצָּפוֹן פָּסוּל

Traduction

The Gemara asks: And do you learn this halakha from here? But isn’t it already stated: ''Speak to Aaron and to his sons, saying: This is the law of the sin offering: In the place where the burnt offering is slaughtered shall the sin offering be slaughtered before the Lord; it is most holy'' (Leviticus 6:18)? If so, to what purpose was this singled out? Why did the Torah state explicitly that the sin offering of the king requires slaughter in the north? The Gemara answers: To fix a place for it, that this is the only place where a sin offering may be slaughtered, teaching that if it was not slaughtered in the north of the Temple courtyard, the offering is disqualified even after the fact.

Rachi non traduit

וכי מכאן. צריך ללמד לזה בפני עצמו והלא כל החטאות בכלל תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה וגו':

לקבוע. לשנות עליו לעכב קיבועו בכך:

אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ יָצָא אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁזֶּה טָעוּן צָפוֹן וְאֵין אַחֵר טָעוּן צָפוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעוֹלָה זֶה בָּנָה אָב לְכָל חַטָּאוֹת שֶׁיְּהוּ טְעוּנוֹת צָפוֹן

Traduction

The Gemara asks: Do you say that it is singled out for this purpose, to teach that even after the fact a sin offering slaughtered anywhere other than in the north is disqualified? Or perhaps it is only to teach that this goat sin offering requires slaughter in the north but no other goat sin offering requires slaughter in the north. The Gemara answers: The verse states: ''And he shall place his hand upon the head of the sin offering, and slaughter the sin offering in the place of the burnt offering'' (Leviticus 4:29). This established a paradigm for all sin offerings, teaching that they require slaughter in the north.

Rachi non traduit

או אינו. בא לעכב אלא לכתוב בו אותו דהוי מיעוטא וללמד זה בצפון ואין שעיר אחר בצפון כגון שעירי יוה''כ ושעירי עבודת כוכבים ושל מוספי המועדות ומה אני מקיים תשחט החטאת בשאר בהמות חוץ משעירים דאותו כתיב למעוטינהו:

תלמוד לומר. בשעירת יחיד (ויקרא ד':כ''ט) ושחט את החטאת דהוה ליה למכתב ושחט אותה בנין אב הוא לכל חטאות ועיכובא מיהא לא נפקא לן מיניה דאיכא למימר למצוה איצטריך ולהביא שעירי חטאות דלא למעוטינהו מאותו דשעיר נשיא ולקמן פריך ואלא אותו למה לי:

אַשְׁכְּחַן שְׂעִיר נָשִׂיא בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב שְׁאָר חַטָּאוֹת נָמֵי אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָא לַן

Traduction

The Gemara continues its explanation: We have found that the Torah writes with regard to the goat sin offering of a king that it requires slaughter in the north both to perform the mitzva in the optimal manner and to disqualify the offering even after the fact. We have also found with regard to the other sin offerings that the Torah states that to perform the mitzva in the optimal manner they must be slaughtered in the north of the Temple courtyard. From where do we derive the halakha to disqualify other sin offerings if they were not slaughtered in the north?

Rachi non traduit

שאר חטאות נמי למצוה. אשכחן מתשחט החטאת:

דִּכְתִיב בְּכִשְׂבָּה וּכְתִיב בִּשְׂעִירָה

Traduction

The Gemara explains: As it is written with regard to a lamb sin offering that it must be slaughtered in the north: ''And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering'' (Leviticus 4:33) and it is also written with regard to a she-goat sin offering: ''And he shall place his hand upon the head of the sin offering, and slaughter it for a sin offering in the place of the burnt offering'' (Leviticus 4:29). This repetition teaches that a sin offering is disqualified if it is not slaughtered in the north.

Rachi non traduit

דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה. בכולם כתיב במקום אשר ישחט העולה וסגי ליה בשעירה ותילף מיניה כשבה למצוה וכי הדר כתביה בכשבה תנהו לענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא:

אֶלָּא אוֹתוֹ לְמָה לִי

Traduction

§ Having derived from these verses that all sin offerings are disqualified if they are slaughtered not in the north, the Gemara questions its earlier explanation. Rather, why do I need the term ''it'' stated with regard to the sin offering of a king in the verse: ''And he shall place his hand upon the head of the goat, and slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering before the Lord; it is a sin offering'' (Leviticus 4:24)?

מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין שְׂעִיר נַחְשׁוֹן בַּצָּפוֹן

Traduction

The Gemara answers: It is required for that which is taught in a baraita: It, the goat sin offering of a king, is slaughtered in the north of the Tabernacle, but the goat offered by Nahshon and the other princes was not slaughtered in the north. Nahshon was the prince of the tribe of Judah. He, along with all the other princes of the tribes, brought offerings to inaugurate the altar and the Tabernacle, as recorded in the Torah (Numbers, chapter 7). Although the offerings were classified as sin offerings because they shared some characteristics of sin offerings, they were not brought to atone for any particular sin. Therefore, the term ''it'' teaches that the offerings of the princes did not require slaughter in the north.

Rachi non traduit

ואין שעיר נחשון. שעירי חנוכת הנשיאים שלא באו על חטא:

Tossefoth non traduit

הגה''ה אותו בצפון ולא שוחט בצפון. תימה ל''ל קרא הא אפילו לפני ה' לא בעי כדדרשינן לעיל בריש כל הפסולין (זבחים דף לב:) בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' ויש לומר דהכא סובר כר''ש התימני דדריש התם האי כתוב בענין אחר:

וְתַנְיָא וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר לְרַבּוֹת שָׂעִיר נַחְשׁוֹן לִסְמִיכָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְרַבּוֹת שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִסְמִיכָה

Traduction

And the reason that it is necessary for the Torah to exclude Nahshon’s sin offering from the requirement of slaughter in the north is because it is taught in a baraita: The verse states with regard to the sin offering of a king: ''And he shall place his hand upon the head of the goat, and slaughter it in the place where they slaughter the burnt offering before the Lord; it is a sin offering'' (Leviticus 4:24). The verse could have stated: Upon its head. The reason it adds ''of the goat'' is to include the goat brought as a sin offering by Nahshon in the requirement of placing hands on the head of an offering. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The term ''of the goat'' serves to include the goats brought as sin offerings for communal idol worship in the requirement of placing hands on the head of an offering.

Rachi non traduit

לכדתניא. דאיתרבי לסמיכה וס''ד לרבויי נמי לשחיטה בצפון להכי כתיב אותו למעוטי:

על ראש השעיר. בשעיר נשיא כתיב והוה ליה למכתב על ראשו:

לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה. משום דמעטינהו ר' יהודה לסמיכה במס' מנחות (דף צב.) מהאי דשעיר המשתלח דכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי (ויקרא ט''ז:כ''א) החי טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה ור''ש דרש החי טעון סמיכה באהרן ואין שעיר עבודת כוכבים טעון סמיכה באהרן אלא בזקני העדה ומרבי ליה מהכא:

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִיתְרַבּוֹ לִסְמִיכָה אִיתְרַבּוֹ נָמֵי לְצָפוֹן קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

The Gemara explains: It might enter your mind to say that since the sin offerings of the princes are included in the requirement of placing hands, they are also included in the requirement of being slaughtered in the north. Therefore, the term ''it'' teaches us that for the goat brought as a sin offering by Nahshon and the other princes there was no requirement of slaughter in the north.

מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא הָנִיחָא לְרַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר

Traduction

Ravina objects to this interpretation: This works out well according to the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the offering of Nahshon required him to place his hands on the head of the animal. But according to the opinion of Rabbi Shimon, what is there to say? Why should the Torah write the term ''it,'' since there is no reason to assume that it would require slaughter in the north?

Rachi non traduit

הניחא לרבי יהודה. דמרבי ליה לסמיכה איצטריך למעוטי צפון:

אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב טָבִי לְרָבִינָא וּלְרַבִּי יְהוּדָה מִי נִיחָא לְמַאי דְּאִיתְרַבִּי אִיתְרַבִּי וּמַאי דְּלָא אִיתְרַבִּי לָא אִיתְרַבִּי

Traduction

Mar Zutra, son of Rav Tavi, said to Ravina: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, does it work out well? Why is it necessary for the Torah to specifically exclude the offerings of the princes from the requirement of slaughter in the north? Why not say that for that for which it was included, i.e., placing hands on the head of an animal, it was included, and for that which it was not included, i.e., slaughter in the north, it was not included.

Rachi non traduit

למאי דלא איתרבי לא איתרבי. דהא רבויא גבי סמיכה כתיב וצפון מהיכא תיתי:

וְכִי תֵּימָא אִי לָא מַעֲטֵיהּ קְרָא הֲוָה אָמֵינָא תֵּיתֵי בְּבִנְיַן אָב אִם כֵּן סְמִיכָה גּוּפַהּ תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב אֶלָּא מִדּוֹרוֹת לָא גָּמְרִינַן הָכִי נָמֵי מִדּוֹרוֹת לָא גָּמְרִינַן

Traduction

And if you would say that if the verse had not excluded the offerings of the princes I would say that one could derive the requirement for slaughter in the north via a paradigm from all other sin offerings, if so, one could also derive the requirement for placing hands on the head of an animal itself via the same paradigm. Rather, the reason that the requirement of placing hands cannot be derived via a paradigm is that we do not learn the requirements of the sin offering of Nahshon, which was only for the time of the inauguration of the Tabernacle alone, from the requirement of sin offerings applicable to all generations. So too, the requirement of slaughter in the north cannot be derived via a paradigm because we do not learn the requirements of the sin offering of Nahshon from the requirement of sin offerings applicable to all generations.

Rachi non traduit

הכי גרסינן להך סוגיא במנחות (דף נה:) וכי תימא אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב א''כ סמיכה גופה לשתוק קרא מיניה ותיתי מבנין אב:

בבנין אב. מושחט את החטאת:

סמיכה גופה נמי תיתי מבנין אב. דכתיב וסמך על ראש החטאת ומצי למכתב על ראשו אלא בנין אב הוא לכל ששמו חטאת שיטעון סמיכה:

אלא כו'. מסקנא דקושיא היא סמיכה מאי טעמא איצטריך לרבויי משום דאי לא רבוייא לא הוה גמרינן קדשי שעה בבנין אב מקדשי דורות הכי נמי משחיטת צפון למה לי אותו למעוטי כל כמה דלא לימא קרא לא גמרי בבנין אב:

וְאֶלָּא אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן

Traduction

Rather, the term ''it'' stated with regard to the sin offering of a king serves to teach that it must be slaughtered in the north of the Temple courtyard, but the one who slaughters it does not need to stand in the north when he slaughters it.

שׁוֹחֵט מִדְּרַבִּי אַחִיָּא נָפְקָא דְּתַנְיָא רַבִּי אַחִיָּא אוֹמֵר וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה מָה תַּלְמוּד לוֹמַר

Traduction

The Gemara challenges this: The halakha of the one who slaughters the offering has already been derived from the statement of Rabbi Aḥiyya, as it is taught in a baraita: Rabbi Aḥiyya says: The verse states with regard to the burnt offering: ''And he shall slaughter it on the side of the altar northward before the Lord'' (Leviticus 1:11). Why must the verse state the exclusionary term ''it''?

לְפִי שֶׁמָּצִינוּ עוֹמֵד בַּצָּפוֹן וּמְקַבֵּל בַּצָּפוֹן וְאִם עָמַד בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל בַּצָּפוֹן פָּסוּל יָכוֹל אַף זֶה כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתוֹ אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין הַשּׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן

Traduction

He explains: Since we have found that the priest stands in the north and collects the blood from the neck of the animal in the north, and if he stood in the south and collected the blood in the north the offering is disqualified, one might have thought that this is so also with regard to this one who slaughters the offering. Therefore, the verse states: ''And he shall slaughter it,'' to teach that it, the animal, must be in the north, but the one who slaughters it is not required to be standing in the north of the Temple courtyard when he slaughters the animal. Therefore, the question must be addressed: What is derived from the exclusionary term ''it'' stated with regard to the sin offering of a king?

Rachi non traduit

לפי שמצינו שהמקבל כו'. מלקח ולקח כדלעיל:

ולא שוחט בצפון. אין צריך שיעמוד בצפון שאם רצה עומד בדרום אצל צפון ויושיט ידו בצפון וישחוט:

אֶלָּא אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין בֶּן עוֹף בַּצָּפוֹן דְּתַנְיָא יָכוֹל יְהֵא בֶּן עוֹף טָעוּן צָפוֹן וְדִין הוּא וּמָה בֶּן צֹאן שֶׁלֹּא קָבַע לוֹ כֹּהֵן קָבַע לוֹ צָפוֹן בֶּן עוֹף שֶׁקָּבַע לוֹ כֹּהֵן אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְבַּע לוֹ צָפוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתוֹ

Traduction

The Gemara explains: Rather, the term ''it'' stated with regard to the sin offering of a king serves to teach that it, a goat brought as a sin offering, must be slaughtered in the north, but a young bird brought as an offering does not need to be killed in the north. This is as it is taught in a baraita: One might have thought that a male bird requires pinching of the nape in the north of the Temple courtyard. And this can be derived through a logical inference: Just as a young sheep brought as a burnt offering is an offering for which the Torah did not fix that its slaughter must be performed by a priest but nevertheless fixed that its slaughter must be in the north, with regard to a young bird brought as an offering, for which the Torah did fix that its killing must be performed by a priest, is it not logical that the Torah should also fix its slaughter in the north? Therefore, the verse states ''it,'' to exclude a male bird from the requirement of being killed in the north.

Rachi non traduit

ה''ג אלא אותו בצפון ואין בן עוף בצפון דתניא יכול יהא בן עוף טעון צפון ודין הוא כו' ת''ל אותו מה לבן צאן כו':

ואין בן עוף. מליקת תורין ובני יונה:

שלא קבע לו כהן. דשחיטה בזר כשרה:

בן עוף קבע לו כהן. [דכתיב] והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו' (ויקרא א':י''ד-ט''ו):

מָה לְבֶן צֹאן שֶׁכֵּן קָבַע לוֹ כְּלִי

Traduction

The Gemara questions the logical inference. One cannot derive the halakha of a bird offering from the halakha of a sheep offering, as what is notable about a young sheep offering? It is notable in that the Torah fixed the requirement that it be slaughtered with a utensil, i.e., a knife. A bird, by contrast, is killed by the priest using his fingernail. Therefore, the term ''it'' cannot serve to counter this derivation.

Rachi non traduit

שכן קבע לו כלי. סכין לשחיטה מויקח את המאכלת (לקמן זבחים דף צז:) והתם עולה הואי וכן מזרק לקבל תאמר בבן עוף שנמלק בצפורן:

Tossefoth non traduit

מה לבן צאן שכן קבע לו כלי. ותימה דלא פריך הכי בפ''ק דקדושין (דף לו:) ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן במליקתו אינו דין שיקבע לו כהן בהזאתו ויש לומר דהתם דכל דינו בכהן לא שייך למיפרך מכלי ול''נ כיון דהדין הוי מהזאה לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה וא''ת וליעביד הכא קל וחומר ממקום ומה בן צאן שלא קבע לו מזבח בשחיטתו קבע לו מקום צפון בן עוף שקבע לו מזבח במליקתו כדדרשינן (לקמן זבחים דף סה.) מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה אינו דין שיקבע לו צפון וזה אין לומר דסד''א דבן עוף כיון דחטאת קרייה רחמנא ליבעי צפון דזאת תורת החטאת דשמא דזאת תורת לא הוי אלא לנשחטות:

אֶלָּא אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין פֶּסַח בַּצָּפוֹן

Traduction

The Gemara explains: Rather, the term ''it'' stated with regard to the sin offering of a king serves to teach that it, the goat of the king, is slaughtered in the north, but the Paschal offering is not slaughtered in the north.

Rachi non traduit

ולא פסח בצפון. דלא תתייה בקל וחומר הואיל וקבע זמן לשחיטתו בין הערבים יקבע לו מקום נמי לצפון:

Tossefoth non traduit

אלא אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון. תימה הא נמי מדרבי אחיא נפקא מדאיצטריך למעוטי שוחט מכלל דמקבל בצפון דאי לא דמקבל בצפון למה לי קרא למעוטי שוחט כדקאמר רבי אחיא לפי שמצינו שמקבל בצפון יכול אף זה כן ושמא רבי אחיא דריש ולקח לו יקח אבל אנן לא דרשינן ליה:

דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָכוֹל יְהֵא פֶּסַח טָעוּן צָפוֹן וְדִין הוּא וּמָה עוֹלָה שֶׁכֵּן לָא קָבַע לוֹ זְמַן לִשְׁחִיטָתוֹ קָבַע לוֹ צָפוֹן פֶּסַח שֶׁקָּבַע לוֹ זְמַן לִשְׁחִיטָתוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְבַּע לוֹ צָפוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתוֹ

Traduction

As it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Yaakov says: One might have thought that a Paschal offering requires slaughter in the north. And this can be derived through a logical inference: Just as a burnt offering is an offering for which the Torah did not fix a time for its slaughter but fixed that it requires slaughter in the north, with regard to a Paschal offering, for which the Torah fixed a time for its slaughter, as it must be slaughtered in the afternoon of the fourteenth day of Nisan, is it not logical that the Torah would fix that it must be slaughtered in the north? Therefore, the verse states ''it,'' to exclude the Paschal offering from the requirement of slaughter in the north.

Rachi non traduit

מדרבי אליעזר בן יעקב נפקא לא גרס אלא הכי גרסינן ולא פסח בצפון דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כו' וכן מצאתיה בספרים הראשונים:

אינו דין שיקבע לו צפון תלמוד לומר אותו. גרסינן:

מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל

Traduction

The Gemara questions the logical inference. One cannot derive the halakha of a Paschal offering from the halakha of a burnt offering, as what is notable about a burnt offering? It is notable in that the Torah teaches that it is entirely burned on the altar. This is not so with regard to a Paschal offering.

מֵחַטָּאת מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת

Traduction

The Gemara continues: If you would suggest a logical inference from the halakha of a sin offering, which is not entirely burned upon the altar but is slaughtered only in the north, this too can be refuted. As what is notable about a sin offering? It is notable in that it atones for those sins that render one liable for punishment by karet, which is not so with regard to a Paschal offering.

Rachi non traduit

מחטאת. אי לאו דמעטיה הוה מייתינן ליה מחטאת שאינה כליל וטעונה צפון:

מֵאָשָׁם מָה לְאָשָׁם שֶׁכֵּן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים מִכּוּלָּן נָמֵי שֶׁכֵּן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים

Traduction

The Gemara continues: If you would suggest a logical inference from the halakha of a guilt offering, which is not entirely burned, which does not atone for those sins punishable by karet, and which is slaughtered only in the north, this too can be refuted. As what is notable about a guilt offering? It is notable in that it has the status of an offering of the most sacred order, which is not so with regard to a Paschal offering. The Gemara adds: Having noted this distinction between a guilt offering and a Paschal offering, one can say that for all of the three offerings as well, the halakha of a Paschal offering cannot be derived from them, since they all have the status of offerings of the most sacred order.

Rachi non traduit

מכולהו נמי שכן קדשי קדשים. כלומר ואי בעי לאתויי נמי מכולהו במה הצד איכא למיפרכיה להא פירכא שכן קדשי קדשים:

לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן וְאֵין שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן וּדְקַשְׁיָא לָךְ מִדְּרַבִּי אַחִיָּא נָפְקָא לַן לָאו לְמַעוֹטֵי שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן אֶלָּא אֵין שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן אֲבָל מְקַבֵּל בַּצָּפוֹן

Traduction

The Gemara returns to the earlier inference: Actually, the term ''it'' teaches as we said initially: It, i.e., the animal, must be standing in the north, but the one who slaughters the animal does not have to stand in the north. And that which is difficult for you, that we derive this halakha from the statement of Rabbi Aḥiyya, is in fact not difficult. The derivation from the term ''it'' is not to exclude one who slaughters from the requirement to slaughter in the north, since that halakha is known already from the statement of Rabbi Aḥiyya. Rather, the derivation is that it is only one who slaughters the animal who does not have to stand in the north, but by inference, the one who collects the blood from the neck of the animal must stand in the north.

Rachi non traduit

לאו למעוטי שוחט בצפון. אותו דגבי שעיר לאו למעוטי שוחט בצפון קאמרי דודאי מאותו דרבי אחיא נפקא אלא לרבויא מדוקיא דמיעוטא דשוחט בצפון דמקבל בצפון דהכי דרשינן אותו בצפון ואין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון:

מְקַבֵּל מִלָּקַח וְלָקַח נָפְקָא לָקַח וְלָקַח לָא מַשְׁמַע לֵיהּ

Traduction

The Gemara questions this inference: The halakha that the one who collects the blood from the neck of the animal must stand in the north is derived from the fact that the Torah could have written: The priest shall take, and instead writes: ''And the priest shall take'' [velakaḥ] (Leviticus 4:34), which may be read as: He will take himself [lo yikaḥ], as explained on the previous amud. The Gemara explains: This tanna does not learn anything from this distinction between: The priest shall take, and: ''And the priest shall take.'' He does not agree with this derivation, and therefore he must derive the requirement to collect the blood while standing in the north from a different verse.

אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה בְּעוֹלָה לְמִצְוָה קַבָּלָה נָמֵי לְמִצְוָה אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה לְעַכֵּב מְנָלַן

Traduction

§ The Gemara asks: We found a source for the requirement of slaughter in the north with regard to a burnt offering in order to perform the mitzva in the optimal manner. We also found a source for the requirement of collecting the blood while standing in the north in order to perform the mitzva in the optimal manner. From where do we derive that slaughter and collection of the blood are disqualified if they are not performed in the north?

Rachi non traduit

קבלה נמי אשכחן. כדאמרן אבל מקבל בצפון:

Tossefoth non traduit

קבלה נמי למצוה אשכחן. פי' בקונט' כדאמר אבל מקבל בצפון וקשה דמאותו דכתיב גבי עולה דרשינן ולא שוחט בצפון ומאותו דכתיב גבי חטאת דרשינן אבל מקבל בצפון וא''כ מקבל למצוה בעולה מנא לן וגבי אשם צריכי תרי קראי למצוה לקבלה ומקבל ועוד עיכובא במקבל בחטאת מנא לן דלא מצינו ששנה אלא על השחיטה ועל הקבלה אבל לא על המקבל וי''ל מכיון דאשכחן למצוה מקבל כקבלה ה''ה לעכב וכי האי גוונא אמרינן בפ''ק (לעיל זבחים ד.) נאמרה זביחה בחטאת ונאמרה זביחה בשלמים מה התם לא חלקת כו':

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר שֵׁילָא קַל וָחוֹמֶר וּמָה חַטָּאת הַבָּאָה מִכֹּחַ עוֹלָה מְעַכֶּבֶת עוֹלָה שֶׁבָּאָה חַטָּאת מִכֹּחָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּעַכֶּבֶת

Traduction

Rav Adda bar Ahava says, and some say it was Rabba bar Sheila who says: It is derived via an a fortiori inference: Just as the halakha that the slaughter and blood collection of a sin offering be performed in the north comes by virtue of a comparison to the halakha of a burnt offering, as the verse states: ''And slaughter the sin offering in the place of the burnt offering'' (Leviticus 4:29), yet if the animal was not slaughtered or its blood was not collected in the north it disqualifies the offering, with regard to the burnt offering itself, as the halakha that the slaughter and blood collection of a sin offering be in the north comes by virtue of it, is it not logical that if it was not slaughtered or its blood was not collected in the north, this should disqualify the offering?

מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת

Traduction

The Gemara rejects this logical inference: What is notable about a sin offering? It is notable in that it atones for those sins that render one liable for punishment by karet, which is not so with regard to a burnt offering.

אָמַר רָבִינָא הָא קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה כְּלוּם מָצִינוּ טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר

Traduction

Ravina said: This is what is difficult for Rav Adda bar Ahava. In other words, regardless of the notable characteristic of a sin offering, he still is of the opinion that his logical inference stands. Have we ever found that a secondary prohibition is more stringent than a primary prohibition? Since the halakha of a sin offering is derived via a comparison to the halakha of a burnt offering, the former cannot have stringencies that the latter lacks.

Rachi non traduit

הא קשיא ליה. כלומר מהאי טעם דייק קל וחומר דידיה:

טפל חמור מן העיקר. למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה דעיקר צפון בעולה כתיב:

אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא וְלָא

Traduction

Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: But have we not found a secondary prohibition that is more stringent than the primary one?

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source